האף נסתם ברגע שיש הפרשת ריר רבה מידי בתעלות האף וזה חוסם את מעבר האויר.

רובינו סובלים מהצטננות מס' פעמים בשנה, ובתקופה זו אנו סובלים מהפרשת ריר רבה מהאף , ובסוף ההתקררות גם ההפרשות נעלמות. אבל ישנם הסובלים מהפרשות ריריות תקופה ארוכה, ולפעמים אף כל השנה.אם נתבונן בילדים, נשים לב שישנם ילדים שכל הזמן נשארים עם פה פתוח,אצל מבוגרים זה קיים אך פחות בולט.הפה הפתוח קשור בד"כ לאף סתום כרוני ( גם אם לא רואים את הנזלת מתחת לאף). כל דבר בחיים אם הוא לתקופה קצרה גם אם זה מתח גדול הגוף מתמודד עם זה ומאזן את עצמו מחדש לאחר ירידת העומס. אבל כשהדבר נמשך תקופה ארוכה, זה נהיה כמו הרגל . הרגל אפשר לשנות בצורה מודעת אבל לבד הגוף לא יודע לשנות הרגלים, וכן בבעיות כרוניות כמו נזלת – אף סתום, הדבר מחייב התייחסות , כי זה יוצר נזק אצל אותם ילדים, ונוצרות בעיות נוספות בגלל שהפה פתוח כל הזמן.

המבנה הפנימי של הפה מתעצב בתקופת הגדילה של הילד ומשפיע על מבנה השיניים. כשהפה סגור, הלשון נמצאת בתנועה קבועה בצורה לא מודעת, והיא מעסה את החיך ואת כל חלל הפה והלסת ויוצרת מבנה פה תקין. גם כמבוגרים התהליך הזה קורה כל הזמן, רק שקצב השינוי יותר איטי. כשלא סוגרים את הפה, כי צריך לנשום , מונעים את עיסוי חלל הפה, ותנועת הלשון בפה, וכשהדבר נמשך מספר שנים אז זה יכול לגרום לשינוי מבנה חלל הפה. אחת התוצאות של נשימה מהפה הוא שהחיך (תקרת חלל הפה)- נהיה יותר גבוה ומתחיל ללחוץ על תעלות האף ומקטין אותם ,ואז באמת האף נהיה סתום או שהשיניים משנות את מקומם וצריך יישור שיניים וכל זה רק בגלל אף סתום ! המון ילדים הזקוקים ליישור שיניים בעצם סבלו או סובלים מאף סתום.

במאמר מוסגר אומר, שאפשר לחסוך או לפחות להקטין את הצורך ביישור שיניים, ע"י חזרה לנשימה דרך האף בעזרת תרגילים, או נגינה בכלי נשיפה, וכן ע"י עיסוי ידני של שרירי הלסת הפנימיים – שזה דבר שהילד יכול לעשות לבד.

במקביל לתרגילי נשימה, טיפול הומיאופתי יכול להיות מצוין, הוא ישחרר את הסתימה באף ועם הזמן האדם יוכל לנשום מהאף בצורה חופשית וזורמת.