כהורים צעירים או ותיקים אנו יודעים כמעט בוודאות איך אדם מבוגר או ילד צריך להתנהג. יש לנו עקרונות ברורים, יש לנו הגדרות ברורות של טוב ורע, של ראוי ושאינו ראוי, של מוסרי ושאינו מוסרי של אמת ושקר - דרך עקרונות אלו אנו שואפים בעצמינו לנווט את חיינו ולאור עקרונות אלו אנו מחנכים את ילדינו, ואנו דורשים מהם להתנהג בהתאם.
אנו משתדלים ויודעים שאיננו מושלמים, אך מהילדים שלנו אנו מבקשים להשתדל יותר מאיתנו: לא למעוד, לא ליפול ולא לוותר על אף עקרון, ודווקא שם זה לא תמיד עובד!!
דווקא במקומות שאנו מבקשים מהם להיות טובים מאיתנו דווקא שם אנו מגלים שהילדים הקטנים שלנו מתנגדים לנו אפילו בלי סיבה נראית לעין, דווקא שם ילדינו הבוגרים אומרים לנו מפורשות שאינם מוכנים לעשות משהו שאיננו כהורים דורשים מעצמינו. התנגדות זו של הילדים שלנו מבהירה לנו שעלינו להיות ישרים הן בדרישות שלנו והן בציפיות שלנו מהם. אל לנו לדרוש מהילדים דרישות שאנו לא דורשים מעצמינו. שאם לא כן לא רק שלא נצליח להנחיל את העקרונות אותם אנו מוקירים ומעריכים אלא גם נגדל ילדים שאינם מכבדים אותנו.
ילד כל הזמן בודק את ההורים שלו, ואם יש סתירה בין מה שההורים אומרים לבין מה שהם עושים הסתירה הזאת מקשה על הילד לכבד אותנו , וכל סתירה כזאת שמתגלה שוברת בתוכו משהו במכלול ההתייחסות שלו כלפינו.
